<h1>האורה לרש"י סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ואין מסיקין עצים מוקצין בי"ט דקי"ל כר' יהודה בכוליה י"ט. והיכא דאייתי ליה נכרי לישראל עצים מבחוץ אסור להסיקן דהו"ל נולד. אבל אם נשרו לתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן דכיון דרובא דהיתרא בטלי ברובא דאיסורא דרבנן הוא ומבטלינן אפי' לכתחלה דליתיה לאיסורא בעיניה דמקלא קלי.
ונבלה שמתה בי"ט אף דבשבת מותר לחתכה לכלבים בי"ט אסור לטלטלה דקי"ל כר"י דאית ליה מוקצה אבל בשבת מותר דקי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה. ואם מתה מעי"ט מותר לחתכה לפניה' ומוכנת היא ואפי' לר' יהודה.
ועז לחלבה ותרנגולת לביצתה ורחל לגיזתה ותורי דרדיא ותמרי דעיסקא בי"ט אסור דהלכה כר' יהודה בי"ט דאית ליה מוקצה.
<h2>דף ד:</h2>
ביצה שנולדה בכל המועדים, נולדה ביום מותרת בלילה, אבל בראש השנה אסורה בשני ימים טובים. [הפרדס לרש"י סימן קמ"ו]. וביצה דמתילד האידנא ביו"ט ראשון מותרת בשני בכל יו"ט חוץ מראש השנה שאסורה בשניהם.
ב' י"ט של גליו' א' מחובר שנתלש ביום ראשון כגון ענבים שבצרן וא' עופות שניצודו בי"ט א' מותרין בב' ממה נפשך הואיל ושני קדושות הם דאי יום אחד קודש ב' חול ומותרים במוצאי י"ט א' בכדי שיעשו כרב בין לקולא בין לחומרא.
<h2>דף ו.</h2>
ועוד אמרי' גבי ב' י"ט של גליות שאם אירע י"ט ב' בע"ש ולא הניח עירוב בחול מניח מי"ט לחבירו ומתנה ואומר אם היום קודש ומחר חול אין בדברו כלום דחול מכין לשבת ואם היום חול ומחר קודש עירובו עירוב אלמא שני קדושות הם וא' מהם חול.
ועגל שנולד בי"ט מותר הואיל ומוכן אגב אמו ואפי' נולד מן הטריפה הרי מוכן לכלבים ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם והוא דקי"ל בגויה שכלו חדשיו כגון ט' חדשים לגסה וד' לדקה ולא נכנס זכר באותו בית באלו ט' חדשים או ד'. ואם לא קים לן בגויה שכלו לו חדשיו אסור לו עד ליל ח' אפי' בחול לאכלו בשחיטה. וכללא דמילתא כל הני דאמרינן בי"ט ה"מ בב' י"ט של גליות דחד מהם חול אבל בב' י"ט של גליות של ר"ה אסור דקדושה אחת הן, אבל לגבי מת שוין ב' י"ט של גליות וב' י"ט של ר"ה שאם מת בי"ט א' יתעסקו עממין בי"ט ב' יתעסקו בו ישראל. ואע"ג דלא אשתהי לא משהינן ליה דכחול שויוה רבנן לגבי מת ואפי' למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא. אבל היכא דמית בעיה"כ או בע"ש ולא הספיק לקברו מבע"י אסור להתעסק בשבת וביה"כ אפי' נכרים ומשהינן עד למחר בין אשתהי בין לא אשתהי. ומותר ללות עם המת בי"ט א' כי קברי ליה נכרים בתוך התחום. ועבדים דישראל אסור להו למקבר מיתא בי"ט א' דאתקש לענין מלאכה בשבת וי"ט.
<h2>דף ו:</h2>
השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן ביו"ט.
<h2>דף ז.</h2>
ואם בדק בקינה של התרנגולת ולא מצא בה בצים ולמחר השכים ומצא בה בצים גמורות מותרות דקי"ל דתרנגולת אינה יולדת בלילה ואפי' בדק יפה יפה דתלינן כר' יוחנן. וכ"ש אם לא בדק מעי"ט. וה"מ דאיכא זכר בהדי תרנגולת. או שהתרנגולת יוצאת לחוץ ושומעת קול התרנגול ואזיל בתריה ואין דרך תשמישן אלא ביום.
<h2>דף ח:</h2>
ולכסות דם עוף בי"ט מותר והוא דאית ליה דקר נעוץ מבע"י בעפר תיחוח. ואפר כירה דמוכן הוא ה"מ שהוסק מבע"י אבל הוסק בי"ט אסור אא"כ ראוי לצלות בו ביצה. וכוי אסור למשחטיה בי"ט ואם שחטו אין מכסין דמו ואפי' איכא עפר מוכן ואפר כירה גזרה משום התרת חלבו. אבל לערב במוצאי י"ט מכסין אותו. ואפי' שחט בהמה חיה ועוף במקום אחד ונתערב דמן אסור לכסות בי"ט אא"כ יכול לכסות בדקירה אחת. שחט צפור מעי"ט אין מכסין דמו בי"ט. ואפי' גילגל עיסה מעי"ט אין מפרישין ממנה חלה בי"ט אי הוו טבילי מאתמול אבל אי הוו טבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלתה מפרשינן ויהבינן לכהן.
<h2>דף ט.</h2>
וסולם של שובך מותר להוליכו משובך לשובך אבל של עליה אסור.
<h2>דף יב.</h2>
וקטן למולו וס"ת לקרות בו ולולב לברך מותרין להוציאן אפי' לרה"ר מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וה"ה לכלים. אבל עצים ואבנים וכיוצא בהן אסור. וקי"ל די"ט צריך לערב עירובי תחומין אבל לא עירובי חצרות. ויה"כ צריך לערב עירובי חצרות ושיתופי מבואות כבשבת. ומותר להוציא מפתח של אוכלים לרה"ר אבל של כלים אסור.
וביו"ט כמו שמותר להלך מותר לטלטל. ומותר להביא על כתיפו מים ממעיין או נהר שבתוך התחום לצורך אותו יום אבל לא ע"ג החמור.
<h2>דף יב:</h2>
ולברור אוכל מתוך פסולת לאכול לאלתר מותר ואפילו בשבת דלית בהו מלילה. ומוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט אבל בשבת אסור.
<h2>דף יד.</h2>
כל הנידוכין נידוכין כדרכן ואפילו מלח ואפילו תבלין לא צריכי שנוי.
<h2>דף יד:</h2>
סנדל המסומר אסור לנעלו ומותר לטלטלו. ואין שומטין את המנעל מן האמום שלו ביו"ט אבל בחול המועד מותר. ונכרי ששיגר דורון לישראל כלים תפורין שנגמרו מעיו"ט מותר לקבלן הימנו ביו"ט.
<h2>דף טו:</h2>
מסקנא דמילתא העירוב תבשילין בתבשיל א' דיו כגון בשר או ביצים או דגים. ואדם א' יכול לערב בשביל כל בני העיר ובעינן דעת מניח שיאמר לצורך כל בני העיר אני מניח עירוב זה וצריך שיזכה להם ע"י בנו ובתו הגדולים או ע"י אשתו ואפי' לא ידעו האחרים בשעת הנחתו העירוב אבל למחר ביו"ט שמעו שעירבו בשבילם מותרים לבשל. ובשעת הנחת העירוב צריך שיאמר בא"י אמ"ה אקב"ו להניח עירובי תבשילין. ואומר בדין עירובא יהא שרי לן ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת למיפא ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מי"ט לשבת. ובכזית א' סגי בין לאחד בין למאה. אכלו או שאבד עד שלא הטמין וכו'. ואם התחיל בעיסתו קודם שנאכל יגמור ויאפה וכן קדרתו נמי יגמור.
וביו"ט שחל להיות בע"ש קיי"ל כב"ה דלא עבדינן אלא עירובא חד אכל מילא בין לאפות בין לבשל בין להטמין.
<h2>דף יז.</h2>
מניח אדם עירובי חצרות מי"ט לחברו ומתנה ונימא הכי אי האידנא חולא נשתרי לן בהאי עירוב' לטלטולי בשבתא וכו'. ועירובא תבשילין היכא מנח ליה כגון דאתרמי ב' י"ט של גליות חמשא ומעלי שבתא ומבעי ליה לאיניש לאנוחי עירובא ממעלי י"ט דהוא ד' בשבתא. ואי אשתלי ולא אנח במעלי י"ט מנח ליה בי"ט א' דהוא חמשא ונימא כדאמרינן לעיל וה"מ בשוכח והלכתא כיון דא"ל בי"ט א' לא צריך למימר ליה בי"ט ב'. ומי שהניח עירובי תבשילין ה"ז אופה ומבשל ומטמין ה"ז לא יאפה דכמי שנאבד עירובו דמי או כמי שלא הניח.
המבשל כמה תבשילין בי"ט ולא אכל מכולם בתוך הסעודה הואיל ולצורך י"ט נתבשלו כולם ועכשיו אינו צריך לאכול מכל אחת מהם אין בכך כלום דלא הוי כמכין מי"ט לחול.
אי נמי ממלאה קדרה בשר אע"פ שאינו צריך אלא לחתיכה ומבשל ומותיר מן המאכל לחול. אבל בתחילה לבשל ביו"ט לחול לא שרי ליה בהאי הערמה. אבל גבי שחיטת בהמה כיון דלא אפשר לכזית בשר בלא שחיטה מותר לשוחטה ולאחר שחיטה יחתוך ממנה מה שצריך לאכול ויניח השאר למוצאי יו"ט ולא יתקן בה כלום. וה"מ דמותר לשחטה כגון דאיכא שהות ביום כדי לאכול ממנה כזית צלי מבעו"י.
<h2>דף כא.</h2>
עיסה חציה של נכרי וחציה של ישראל אסור לאפותה בי"ט. אבל בהמה חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר לשחטה בי"ט. ושחיטת בהמה חיה ועופות מותרים בי"ט ומפשיטין וכל מאי דאפשר לשנויי משנינן. ולעוף צריך שיהיה לו עפר מוכן או אפר כירה מוכן.
<h2>דף כא:</h2>
ואסור למיפא מידי לכלבים ביו"ט אבל מאכל שהוא מתוקן מבערב ומתוקן להם מותר לשומו בפניהם והם אוכלים ודבר זה מותר אפי' בשבת וכ"ש בי"ט.
ואין מזמנין את הנכרי בי"ט לאכול עמו. ואם בא הנכרי מעצמו בבית ישראל לאכול עמו א"צ להוציאו ובלבד שלא יבשל כלום בשבילו. ואסור נמי להוציא שום דבר לרה"ר משום נכרי בי"ט דלא אמרינן הואיל והותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אבל לצורך בהמתו מותר.
וזוקפין מנורה של חוליות ביו"ט.
<h2>דף כב.</h2>
וכיבוי הנר כי היכי דאסור בשבת כך אסור בי"ט. וכללא שכל כיבוי אסור בי"ט לבד אותו שהוא צורך אוכל נפש לעצמו כגון בשר ע"ג גחלים או קדרה ע"ג גחלים מותר דהיינו אוכל נפש ממש. וגרם כיבוי הלכתא כרבין דאמר מותר בשבת וי"ט.
ושרי למכחל עינא ביום טוב ב' מישראל חוץ מר"ה דקדושה אחת היא. ובשבת ויו"ט א' שרי ע"י נכרי ואע"ג דקא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח קי"ל דמסייע אין בו ממש.
וקינבא שרי פי' שמטשטש והולך מותר לתקנו ולהתירו בי"ט. וקנסא שרי פי' אבוקה שהיא עשויה בחתיכות עצים קטנים אם נוטל מהן בי"ט מאותן שלא אחזה בהן האור שרי שהרי מובדלות זו מזו ול"ד למסתפק משמן דחיה.
ואין מכבין הבקעת בשביל לחוס עליה, ואם בשביל שלא תתעשן הבית או הקדרה מותר. א"ר חנינא כשאין שם אויר אבל יש שם אויר מניחה באויר ודיו.
<h2>דף כב:</h2>
ולכבד את המטות מותר אפילו בשבת ואפילו כל הבית כולו, וכן נמי לרבץ שרי בשבת כר"ש ביו"ט.
ומותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם ולהניף בהם לחולה ומוללו ומריח בו וקוטמו, ומריח בו אחד קשים ואחד רכים.
<h2>דף כג.</h2>
ושוחקין את הפלפלין בריחים שלהם ביו"ט אבל לברר אסור.
<h2>דף כד:</h2>
א"ר פפא הלכתא נכרי שהביא דורון לישראל בב' י"ט של גליות אם יש שם מאותו המין במחובר כגון שהביא לו תמרים באלול או בתשרי והביאו לו בי"ט א' בערב כיון ששקעה חמה של יום א' ונכנס יום ב' שוהא כדי שיכנס לכרם ויבצור ולאלתר מותר לאכול מהם. כן ביצה וכן חיה ועוף ודגים שניצודו בי"ט א' מותרין בב' כיון ששקעה לו חמה ושוהה בכדי שיעשו. ואם אין מאותו המין במחובר כגון צמוקים שהם יבשים וידוע הדבר שנלקטו קודם י"ט או כיוצא בהם אם באו בתוך התחום מותרים ואם באו מחוץ לתחום אסורים ואפי' אותם הבאים מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מורת לישראל אחר.
<h2>דף כה.</h2>
וחיה שקננה בפרדס הסמוך לעיר דדעתיה עלוהי אין צריכין זימון ואין טעונין צידה אבל אימן אסירי אפילו בהזמנה וכגון דטעוני צידה.
השוחט בשדה לא יבאנה במוט ובמוטה אבל מביאה בידו ולאברים.
ובהמה מסוכנת אע"ג שאינו צריך לאכול ממנה אלא כזית בשר כיון דא"א לכזי' בשר בלא שחיטה מותר לשחטה בי"ט אבל פת אם צריך ממנו בי"ט לא שרי ליה ללוש ולאפות ולבשל אלא לפום מאי דחזי ליה לפום שיעור אורחים.
אבל אם שחט מסוכנת משום סכנתא ואינו צריך לאכול ממנה כלום לא שרי למעבד הפשט וניתוח עד מוצאי י"ט. וה"מ כגון דשחטה קרוב לערב דמוכחא מילתא אבל אם שחטה מבע"י גדול שיכול ממנה כמה פעמים ביום שרי להפשיטה ולנתחה כדי להביאה אברים אברים וה"מ כגון דליתיה מוקצית כגון ביתיו' אבל אם היא מסוכנת מוקצי' כגון מדבריות או מן האפר אסור לשחטה ואפי' היא מסוכנת.
<h2>דף כז:</h2>
ואם היא מסוכנת מעיו"ט ומתה ביו"ט שרי לטלטלה דדעתיה עלויה להאכילה לכלבים דמוכנת היא ואפילו לר' יהודה.
ואין נמנין בתחילה על הבהמה ביו"ט אבל נמנין מעיו"ט ושוחטין ומחלקין ביניהם אבל לא שוקלין. ואין פוסקין דמים בתחל' ביו"ט אבל מביא שתי בהמות ומעמידין זו אצל זו ואומר זו כזו.
<h2>דף כח.</h2>
וטבח אומן אסור לשקול בשר ביד. ואסור לשקול בשר במים. ואסור לעשות בית יד בבשר שנראה כעושה כלי אבל ביד מותר. ומותר לעשות סימן בבשר.
<h2>דף כח:</h2>
אחד סכין שנפגם ואחד שפוד שנרצף מותר לתקנו ביו"ט. וסכין שעמדה מותר לחדדה ביו"ט, והני מילי דפסקא אגב דוחקא. ודווקא אגבא דריחיא או אגבא דדיקולא אבל במשחזת של אבן לא.
<h2>דף כט.</h2>
אומר אדם לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במידה. ואם היה כלי של מדה אסור למלאותו. ואומר לו תן לי בצים ואגוזים ובלבד שלא יזכור לא סכום מנין ולא סכום מקח.
<h2>דף כט:</h2>
שונין את הקמח ביו"ט, ואין צריך לשנות.
אין מסננין את החרדל במסננת שלו ואין ממתקין אותו בגחלת של עץ אבל בשל מתכת מותר. ובשרא אגומרי שרי.
<h2>דף לא.</h2>
אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט, אבל מן הקורה שנשברה מעיו"ט מבקעין, וכשהן מבקעין אין מבקעין אלא בשנוי קופיץ בזכרות שלו דאין דרך חול לבקע בו אבל בקרדום כלל וכלל לא.
<h2>דף לב.</h2>
מוחטין את הפתילו' בי"ט מאי מוחטין עדוי חשוכא פירוש השריפה שמתעכב בקצה הפתילה כמין גחלת ומעכב מותר לחתכה ע"י שינוי שישליכנה לארץ ולא יכבנה בידו ולא ישליכנה למים כדרך שהוא עושה בחול. הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר בשב' והמסתפק ממנו אפי' בי"ט חייב משום מכבה.
אין סכין ביום טוב אבל מדיחין את הכלים בנהר ושפין כלי כסף ואין חפין את הכלים ביו"ט אבל מדיחין אותם במלח ובמורסן בשבת ואצ"ל ביו"ט. ואין חותכין את הפתילה לב' בסכין. אבל חותכה באור בפי שתי נרו'. פי' שאם היתה הפתילה ארוכה ע"י שינוי מותר לחתכה שמכניס קצה הפתילה בפי הנר וקצה הב' בפי נר אחר ומדליקין באמצע ונצאו ב' נרות דולקין. ואין גודלין לכתחלה בי"ט ואין מהבהבין אותה אבל ממעכה ביד ושור' בשמן.
<h2>דף לב:</h2>
ואין חותכין את הנייר פי' ששופין אותו בשמן וצולין בו מליח ואינו נשרף. ואין גורפין את התנור ואת הכריים. ואם א"א לאפות בו פת אא"כ גורפו מותר. ושרקין תנורא פי' טחין פי התנור כאשר נותנין הפת בתוכו טחין אותו בטיט. והוא שיש לו עפר מוכן מבע"י. א"נ אפר כירה מוכן ושרי דלאו בר גיבול הוא. ואין מנהיגין את הבהמה במקל בי"ט.
ולגבי האש צריך לשנות בהבערה ובתיקון הקדרה כמה דאפשר לשנות דלא ליתחזי כדרך בנין. האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור. וכן קדירה וכן ביעתא וכן פוריא וכן חביתא. פי' מדורתא מדורת עצים אם מניח אחד על חבירו שנותן עצים בארץ ומניח אחד עליהם אסור דמתחזי כבנין זהו ממטה למעלה. אבל אם אוחז א' מלמעלה ומניח אחר תחתיו עד שמגיע לארץ אינו כדרך בנין ושרי וזהו מלמעלה למטה וכן כולם.
<h2>דף לג.</h2>
וחיזרא פי' כגון עצים ממיני קוצים ליטול מהם עץ לצלות בו בשר. יבשא שרי רטיבא אסור. ואשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהם אוד. ואוד שנשבר אסור להסיקו בי"ט דקי"ל מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים.
ועצים שמסיקין ביו"ט אין מסלתין אותם לעשות מהם סלתי סלתי.
<h2>דף לג:</h2>
ואוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי, ומותר לקטום מהם קיסם לחצוץ בו שיניו.
<h2>דף לד.</h2>
התנור והכיריים החדשים הרי הם ככל הכלים הנטלים (בחצר). אבל אין סכין אותו שמן ואין טשין אותו באליה. ואין מפיגין אותן צונן כדי לחסמן. ואם בשביל לאפות בו מותר. אין נופחין במפוח ביו"ט אבל נופחין בשפופרת.
ואין מחדדין את הסכין ואין מתקנין אותו. ואין פוצעין את הקנה לצלות בו מליח אבל פוצעין את האגוז במטה ואין חוששין.
ומולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור אבל אין טופלין אותם לא בחרסית ולא באדמה.
ואין מרגילין ביו"ט פירוש להפשיט הבהמה דרך הרגלים כדי לעשות מן העור חמת דקא טרח טרחא דלא חזי ליה. וניפוח בהמה ביו"ט שרי ומחבט אסור.
ופורני גדולה של נכרים שרובה נכרים וישראל אופין בתוכה ונכרי מסיקה בי"ט ואותם עצים אינם באים אלא ע"י נכרי ומביאן בי"ט מותר לאפות בו ישראל.
<h2>דף לד:</h2>
ירושלמי וכולן שעשו בין שוגגין בין מזידין בין מוטעין מה שעשה עשוי בשבת וכ"ש בי"ט. ושמעינן מהא דמאן דעבר ואקני מקרקעי או מטלטלי בשוגג או במזיד בבריא בשבת או בי"ט הקנאתו הקנאה וכ"ש שכיב מרע דמותר. וכן השוחט בשבת בשוגג שחיטתו כשרה.
<h2>דף לו:</h2>
וגרף של רעי ועביט של מי רגלים מותר להוליך אותם לאשפה. וכשהוא מחזירן נותן לתוכן מים ומחזירן. וכי היכי דשרי לאפוקי ריעי אגב מנא הכי שרי לאפוקי בעיניה. ולא מיבעיא ביו"ט דשרי לטלטולי אלא אפי' בשבת שרי לטלטולי. לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו אבל קודר קב או קביים ונותן לפני בהמתו. פי' קודר משער. והנחתום מודד תבלין לתוך הקדרה כדי שלא יקדיח תבשילו. אבל אשה אינה מודדת קמח לעיסתה.
כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבין עליו בי"ט. ואלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה. ולא שטין על פי המים. ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין. ואלו הם משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין. ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשר כל אלו בי"ט אמרו ק"ו בשבת.
ואסור לישא אשה במועד וכ"ש ביו"ט, אבל אם נשאה מעיו"ט שנים או ג' ימים קודם מותר לעשות סעודה ביו"ט.
ומצוה לבצוע על ב' ככרות ביו"ט כמו בשבת משום דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד.
